היום הזה נוגע בכולנו, כחלק מעם שכול שאיבד מטובי בניו ובנותיו במלחמות ופיגועי טרור. לרובנו יש נופל במעגלים שלו, אם זה חבר מהצבא או מהלימודים או סתם מהשכונה, אם זה אח או בן דוד, אבא או דוד שהלכו והם אי שם דואגים לנו. לי זה דוד של אימי שהלוואי והייתי פוגש אותו (ואת סבתי שהייתה אחותו) שעלה מסוריה עוד לפני קום המדינה ונפל ב-49, כשהוא בן 21 ולנצח יישאר בן 21. שכן קרוב שנפל בלבנון השנייה, חברים של אחיי הגדולים שהכרתי ונפלו בפיגועים, ועוד חברים שנפצעו בפעולות אלו ואחרות. היום הזה פותח את הפצעים של העם שלנו ומזכיר לנו כמה אנחנו צריכים להעריך את הארץ שלנו על כל המחלוקות והשוני, וכמה שילמנו על המדינה הזאת כדי שהיא תמשיך להתקיים. יהי זכר הנופלים ברוך.
החיים ממשיכעם גם אם אנחנו לא רוצים ואני מאמים שהם רוצים שנמשיך לחיות ולכן אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לזכר האדם שדחף אותי לשחק ולאהוב כדורסל ובעקבותיו רציתי ללכת ולהתגייס לחיל השריון.
הוריי עברו לגור ברעות בהיותי בן 7, כיתה א'. אחי הגדול היה מעמיד אותי בין העמודים של הפרגולה ואומר לי "תעצור את הבעיטות שלי, השער שלך הוא העמודים". בין הפעמים הרבות שעצרתי היו לא מעט מקרים בהם הייתי הודף את הכדור אל מעבר לגדר של הגינה שלנו אל הגינה של השכנים, ומכאן היינו נתונים לרחמי השכנים הרחמנים. כל פעם מישהו היה יוצא מחייך אלינו שואל אותנו לשלומנו ומחזיר את הכדור באהבה.
מדי פעם היה יוצא בחור צעיר בשם עוז שהיה מחייך אלינו בחיבה ומחזיר את הכדור אחרי הקפצה אחת או שתיים, ואז היה זורק הערה "תעברו לכדורסל, הרבה יותר כיף ותהיו כמעט בטוחים שהכדור לא יעבור לגינה שלנו במהלך המשחק". הוא חזר על זה מידי פעם כשהיה יוצא ומחזיר לנו כדור. הקשבנו לו, ובאמת התחלנו ללמוד כדורסל.
כילד מראה של חייל שחוזר עם מדים וכומתה שחורה פעם ב-21 יום (בכל זאת שריון) גורם לך לגאווה ולרצון להיות כמוהו יום אחד, עם מדי הזית וכומתת חתול שחור. הוא היה המודל להערצה שלנו כילדים.
בסוף כיתה ג' עברנו דירה והוריי שלחו אותי לחוג כדורסל לבקשתי.
בסוף אותה שנה פרצה מלחמת לבנון השנייה. ביום האחרון למלחמה אבי חוזר הביתה עם דמעות.
עוז נפל.
12 באוגוסט 2006, י"ח באב התשס"ו.
עלם חמודות, הבחור הצעיר שהכרנו ואהבנו איננו איתנו יותר.
עוז והצוות טנק שלו נפלו בעת שחילצו טנק אחר. כל כך אופייני לעוז.
יהי זכרו ברוך. ת.נ.צ.ב.ה
כמידי שנה יש טורניר סטריט בול לזכרו של עוז בעיר מודיעין.
תודה על השיתוף שחר.
שחר תודה רבה.
ביום כזה חשוב שיצא פוסט על ענייני היום זה יום חשוב מאד בישראל .
גנץ אמר עליו היום החשוב בשנה אני חושב שבוודאי בפן הלאומי הוא היום הכי חשוב שלנו כאן .
היו לדאבננו לא מעט נפגעי טרור ופעולות איבה שקשורים בספורט .
יהי זכר כל הנופלים ברוך .
תודה שחר. אכן יום קשה. לכולנו יש סיפורים כאלה או דומים. עם השנים אתה מבין דברים יותר לעומק וזה רק נהיה יותר קשה.
לצערי הרב יצא לי לראות מקרוב איך השריון סופגים פגיעות אנושות באותם ימים אחרונים ונוראיים של מלחמת לבנון השנייה.
"שינוי כיוון 11" הייתה הפעולה הצבאית האחרונה של ישראל באותה מלחמה. המטרה הייתה להגיע להישגים, אבל התוצאה הייתה 35 חללים בקרב חיילי צה"ל ו-410 פצועים.
סמ"ר עוז צמח ז"ל נהרג בקרב על בינת ג'בייל בעודו מנסה לחלץ תחת אש טנק אחר שנפגע (זכה לצל"ש על מעשיו באותו קרב),
לי יצא לראות את חטיבת המילואים של השריון סופגים לא פחות בגזרת מרג' עיון.
באותה מלחמה, הן החי"ר והן השריון, ספגו אבדות כבדות מהקורנטים של האויב. ההבדל הוא, שאנו בחי"ר למדנו מהר מאוד שלתפוס מחסה במבנה נטוש משמעותו הלכה למעשה להיכנס למלכודת מוות, ושבהינתן הבחירה, תמיד עדיף להתחפר. השריון, להם לא היה היכן לתפוס מחסה.
אני לא יכול לתאר במילים את תחושת חוסר האונים שהרגשתי כאשר ראיתי את אותם טנקיסטים נפגעים מקורנטים אי שם במרג' עיון באותם ימים אחרונים של מלחמה.
אני לא יכול לתאר במילים את תחושת ההשתאות לנוכח הגבורה של מי שנכנסו עם הטנקים שלהם לחלץ את חבריהם תחת אש.
המילה היחידה שקופצת לראש היא "גבורה". גבורה אמתית, טהורה, נטולת ציניות.
אז רק שתדע, שחר. ממקור (כמעט) ראשון. אם מספרים לך על עוז אותו הכרת, שהוא היה גיבור, תדע שזו לא קלישאה. זו האמת המדויקת והעצובה.
יהי זכרו, וזכרם של כל חללי מערכות ישראל, ברוך.
.
תודה, שחר.
גיא, מרגש מאוד לקרוא. תודה.
גיא אתה לחמת בלבנון השניה, אתה לא זקן מדי בשביל השיט הזה?!
כבוד
גיבורים. יפה כתבת גיא
תודה שחר
תודה שחר. מילים שיוצאות מן הלב נכנסות אל הלב.
תודה רבה שחר, על השיתוף ובכל מילה מרגישים כמה זה בא מהלב
תודה שחר על השיתוף.
תודה על השיתוף
שחר, תודה רבה על השיתוף. יהי זכרו של עוז ברוך.
תודה שחר.
עברתי הרבה בחיים, לטוב ולרע. הרבה דמעות ירדו מעיני עד שהרגשתי שהכל כבר התייבש.
הפוסט שלך הרטיב (מאד) את עיני.
לכל אחד יש את הסיפור שלו. בין השאר יש לי את הסיפור של דורון. כשהגעתי מבת-גלים לטבעון הוא היה שנה מבוגר ממני. רזה כזה, שקט, נחבא אל הכלים.
אני הייתי ילד רועש, עם האופי שלי שעד היום מורגש בוודאי בכתיבתי.
תמיד היתה לי הרגשה חמה לדורון. מדי פעם שוחחנו. הוא לא היה ספורטאי ולא היה אחד 'מהחברה'. אבל הוא תמיד היה בבקראונד.
כששמעתי שהוא הפך לטייס קרבי בחיל האוויר ממש נידהמתי. הוא האחרון שהייתי מדמיין כטייס.
ישנם כל מיני ספורים על התרסקותו עם מטוסו הסופר קרבי. נפילתו נתקעה בליבי כמו חץ. אני מכיר עוד כמה נופלים, אבל דורון נשאר אצלי כסמל של הישראלי הכמעט האלמוני שנפל על הגנת ישראל (איזה סיפור. כשהוא היה בקורס טיס הוא היה חבר של רותי, חברתה הטובה ביותר של רינה ז"ל, אשתי. רותי למדה בבית ספר לאחיות. אחרי שהוא נהרג רותי התאבלה כמובן אבל יום אחד רינה אמרה לי 'למה שלא נפגיש את אלכס – חברי הטוב ביותר – ורותי'?. הם נפגשו. התאהבו. נישאו. רותי ניפטרה לפני שנה וחצי מסרטן)
תודה לכולם על השיתופים המרגשים
תודה על השיתוף.
לבכות על אותם נרות שכבו במלחמה מול החושך.
https://www.izkor.gov.il/%D7%90%D7%A8%D7%96%20%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F/en_bc3647ea90e4193d0a8c11f1e0da0bf3?fbclid=IwAR3HEhEspFi2h1TWM05U4fouknEQsdRVqjcT0Ta1d0cKAtLh1SzT-PxH0Hs
אני רק אשאיר את זה פה. סיפורו של ארז עידן
אלם חמוד וחייכן שיצא לי להכיר מהים של בת ים ובעיקר בסערות החורף ושנרצח ליד עפרה בזמן שרותו הצבאי
תודה על השיתוף המרגש
תודה רבה.
מרגש.
יהי זכרם של הנופלים ברוך.
ממש מרגש מעורר זכרונות כואבים
תודה רבה על השיתוף
יהי זכרם של הנופלים ברוך
תודה לכולם על השיתופים. יהי זכרם של גיבורים אלו (לעיתים בעל כורחם) חקוקים בליבנו.
תודה שחר.
הלוואי שהיום הזה יזכיר לנו את מה שמאחד אותנו
תודה על השיתופים.
כבוד לנופלים. יהי זכרם ברוך
תודה שחר. כואב הלב על אובדנים מיותרים כאלה.
חיבוק גדול
כמו שאמרת, השכול נוגע בכל אחד ואחד במדינה הזו.
את סבתא של ילדיי רצחו על רקע לאומני.
היא הייתה זונה (חיים קשים) שרצחו אותה וחרטו על גופה "איטבח אל יהוד".
ושני אבות של חברים שנפלו ביום כיפור
ודוד שיצא בזול מטנק – שרוף כולו מכף רגל ועד ראש.
וזה רק מה שעולה בשלוף
עצוב לי שהמלחמות האידיוטיות ממשיכות.
שכל אחד יגור איפה שהוא נמצא וזהו. לא מבין את הלהט לשלוט כמה שיותר
את קידוש האדמה והמוכנות לשפוך דם עבורה
והכי גרוע… לאורך ההיסטוריה פעמים רבות אלו ששלחו את החיילים לקרב לא נמצאו בסיכון בעצמם. לפחות באחד הצדדים.
המלחמה באוקראינה היא דוגמא מצויינת
מעל 70,000 מתים לפי האומדן הרשמי. בפועל כנראה יותר.
70,000 משפחות שבורות שהעצב יהיה מנת חלקן
הורים, אחים ואחיות
ולמה ? מה היה כל כך חשוב ???
אגו של מנהיגים. סאאמק.
הלוואי שיהיה חוק בינלאומי שמי שרוצה להתחיל מלחמה צריך להיות בקו הראשון. אם הוא מבוגר מדי שישלח את הילדים שלו. אם אין לו ילדים שלא יצא למלחמה.
No more war no more bloodshed
די עם זה כבר
ברור שזה רק המנהיגים כוח ושליטה. כמו שאמרת שילכו בעצמם ויש נאיבים ומפגרים המאמינים להם לפוליטיקאים שהם מייצגים את העם או משהו כזה
כשכאריזמה הופכת לדמגוגיה זו צרה גדולה
🤷🏻♂️😕
בס"ד
תודה רבה.
פצע עמוק וכואב לכולנו.
השלום מתחיל בינינו.
תודה רבה צ'יקו. חייב להוסיף פה את יותם חיים, גם הוא כדורסלן, שנפל מאש כוחותינו בעזה בעודו מניף דגל לבן. השכונה שלנו מכתיבה לנו לאכול עוד ועוד חרב, מברזל ומעופרת ומפלדה, אבל אני כל כך מקווה שלא לנצח. מלחמה זה חרא והמוות הוא חלק מהחיים, אבל הדבר החשוב ביותר שעבורו אנחנו באמת צריכים להילחם הוא השלום.
אני מתרגש, ודמעות עולות לעיני כל פעם שאני קורא את הפוסט הזה. כל מה שאני מרגיש עכשיו זה רצון להיות שוב בן 20 רק כדי שאוכל להיות שם בתוך עזה
לפני שנתיים עזרתי לשדך בין חגי לנגה – חבר טוב של מלאכי רוזנפלד הי"ד לבין הפרויקט באתר הארץ. (מטלפונים ניידים הכתבה פתוחה)
https://www.haaretz.co.il/sport/magazine/2022-05-03/ty-article-magazine/00000180-989b-d20e-adb5-dc9ff5b40000?utm_source=App_Share&utm_medium=Android_Native&utm_campaign=Share
מלאכי רוזנפלד הי"ד היה חבר שנהגנו לשחק ביחד כדורסל במוצאי שבתות. מלאכי נרצח בפיגוע בדרך חזרה ממשחק כדורסל.
הכרתי את אביו
משפחה היה לו אח שטבע ערב פסח לפני מעל 20 שנה כתוצאה משיטפון היה בקורס טיס
הייתי בלוויה
קורע לב
כתבת מרגש. אני מכיר היטב את המשפחה של עוז ז"ל.
(האם כב' במקרה בנו של הרבי שלנו?)